Migdal Bavel for the 21st Century

From a piece written in Hebrew, for Daf Kesher, a few years ago. (Hebrew version below).

Can we really build cyber-communities that will replace real communities? I’m very dubious. That’s why I for one won’t be surprised if I wake up one day and discover that the Almighty has made the Internet crash just the way He did the Tower of Babel

Thomas Friedman, The Lexus and The Olive Tree, 1999, p377

In our parsha we find the story of Migdal Bavel – the Tower of Babel. A large group, ‘the whole earth’, journey eastwards and establish a settlement and build a tower. God does not appreciate their plans and so confuses their languages (Bavel/Babylon = babble) thereby creating a world of many nations. The text is short – only nine verses – and the reason for God’s displeasure is unclear.

In contrast to Noah’s generation, destroyed by the flood, about whom it was said, ‘the earth was corrupted… and filled with violence’ (Genesis 7:11), the text only recounts the technological advances of that generation (bricks and mortar) and their desire to build a town and a tower. It is unclear why these developments should arouse God’s displeasure – as far as we know technology, society, and civilisation are not ideas that the Torah normally has anything against. The story of Prometheus is not a Jewish myth.

The ambiguity in the text has allowed for a series of interpretations over time which have reflected the period in which they were written. For instance midrashim from around the time of the destruction of the second Temple viewed Migdal Bavel as a society filled with sinat chinam – causeless hatred, the very reason that the Sages gave for the destruction of the Temple. In the early 20th century, the Netziv understood the uniformity and denial of individuality of the generation of the tower as indicative of the same totalitarian tensions which characterised both communism and fascism. According to the Netziv, God has no time for such political authoritarianism.

Living in the early 21st century, is there a hint in the text that parallels our own contemporary situation? My teacher, Rabbi Shlomo Dov Rosen of Yakar, pointed out to me many years ago that the introductory verse of the story of Migdal Bavel could serve as a neat summary of the concept that most sums up the world in the 21st century – globalisation.

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים

And the whole land was of one language and common purpose (Bereishit 11:1)

Fifteen years ago, the sociologist Anthony Giddens pithily summed up globalisation: ‘Where the face of Nelson Mandela is more familiar to you than that of your next door neighbour then there has been a qualitative change in the way we live our lives‘. Be it in technological, economic, or social dimensions, people from vastly different parts of the world are more in touch with one another and more dependent on each other today than ever before.

This insight raises the following intriguing question: Could it be, that after thousands of years in which history and society has been understood through the prism of peoples and nations,  we are returning to a situation more similar to that which existed at the time of Migdal Bavel than at any time since? If so can we find a 21st century interpretation of what the terrible mistake of the generation of the tower was, in order to be alert to it ourselves?

As an undergraduate, I came across the work of the French sociologist Emile Durkheim, whose ideas I believe, can shed light on our question. As well as being the son of the Chief Rabbi of France, Durkheim (1858-1917), is considered along with Max Weber and Karl Marx, to be one of the founding fathers of modern sociology.  He was interested in the institutions and mechanisms that a society uses to sustain itself and in this regard, he considered religion to be a primary topic of study.

In his book, The Elementary Forms of the Religious Life, Durkheim observed that religions use the same signs and symbols to represent not only that which they worship, but also themselves. For instance, the crucifix in Christianity signified not only Christ but also the Church. From this Durkheim derived the following dramatic conclusion, that:

the symbols of the god and the society are only one and from this it follows that religion is society worshipping itself.

What, as religious members of Judaism or any other religion, do we do with such a claim? Of course we must reject it inasmuch as we believe religion to be the worship of God, of eternal value, an attempt to arrive at the truths of the human condition, and of immense benefit to society in more ways than Durkheim saw. But at the same time we would be foolish to dismiss outright the insight which Durkheim affords us. Religion should not be society worshipping itself, but it most certainly has the potential to be.

With this idea let us return to Migdal Bavel. What were the plans of that generation?

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם

And they said one man to the next, let us take bricks and burn them in a fire… and we will build for ourselves a city and a tower, with its head in the sky…

So far, this appears unproblematic. But what are the next words in which the purpose of their plan is revealed?

וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם

And we will make for ourselves a name

All the great advances made in technology, the development of society, the advancement of civilization – are used for what? To make for ourselves a name!  Neither for worship of God, nor for benefit of a great cause, but for the narcissism of the society itself… and so, à la Durkheim, Migdal Bavel was a society worshipping itself.

The problem lay not in what the society at the time did, but in the purposes to which they turned their newfound abilities. In our own particular period of history, we see advances in science, technology and economics that allow to create a society with more potential for good and comfort than ever before. Yet at the same time as the potential for an advanced society grows, so too the danger of falling into the same trap into which those at Migdal Bavel fell correspondingly increases.

What is Judaism’s version of Migdal Bavel, its centre of civilisation? Surely it must be Jerusalem. But Jerusalem is not mentioned by name in the Torah. Instead it is referred to as:

המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם בו לשכן שמו שם

The place that God will choose to rest His name there (Devarim 12:11)

 

The textual parallel with Migdal Bavel is clear.

לשכן שמו שם vs. ונעשה לנו שם 

To rest, not our name, but His name there! The Torah does not reject technological advancement and the development of society. On the contrary, it places a great emphasis on them as her values can only be fulfilled through them. The only question is, following Durkheim, what does the tower, the temple, or the skyscraper point towards? Does it reflect back on us as worship of ourselves, or does it point upwards to Heaven and the bringing down into this world the values that God recognised in Avraham ‘to observe the way of the Lord to perform righteousness and justice’ (Genesis 18:19)?

The message of Migdal Bavel  for our own world, appears to be that a society, no matter how advanced and interconnected, will not hold together for very long if it does not have a vision and purpose beyond its own self-glorification. Let us hope that we can find one.

         —-

אחד הסיפורים המופיעים בפרשתנו הוא סיפור מגדל בבל. התוכן של פרשיה זו קצר, וכעסו של הקב”ה לא ברור דיו.

בניגוד לדורו של נח, שהושמד על ידי המבול – עליו נאמר “ותישחת הארץ… ותימלא הארץ חמס” – בפרשיה זו הכתוב רק מגולל בפנינו את התקדמותם הטכנולוגית של בני אותו הדור (עשיית לבנים וטיח) ואת רצונם לבנות עיר ומגדל. דבר זה מעורר תמיהה – הרי ככל הידוע לנו, טכנולוגיה, חברה ותרבות אינם רעיונות שלתורה (או ליהדות ככלל) יש משהו נגדם!

משמעותו הכפולה של הכתוב מאפשרת סדרה של פירושים – רבים מהפירושים תואמים לזמן בו הם נכתבו. לדוגמה, מדרשים מתקופת חורבן בית שני ראו את מגדל בבל כחברה שהיתה מלאה בשנאת חינם; אותה הסיבה שבגינה נחרב ביהמ”ק. הנצי”ב הבין את האחידות והכחשת האינדיבידואליות של דור הפלגה (“שפה אחת ודברים אחדים” כמייצגים אחידות מוחלטת; כך גם הרצון לאחד את כל האנושות במגדל אחד) כמסר לעולם, אל מול המסרים הטוטאליטריים שאפיינו את הקומוניזם והפשיזם. לפי הנצי”ב המסר הוא שה’ מואס בצורות משטר כאלה.

מורי ורבי שלמה דב רוזן, הראה לי כיוון אחר – יתכן שהפסוק המקדים לסיפור מגדל בבל יכול להוות תמצית לתפישה שמאפיינת את העולם בצורה הברורה ביותר במאה העשרים ואחת: הגלובליזציה.

“ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים” (בראשית יא, א).

היתכן שאלפי שנים אחרי ספר בראשית, אנו מצויים כיום במצב דומה לזה שבתקופת מגדל בבל, יותר מאשר בכל תקופה אחרת?[1] אם כן, אנו צריכים לפרש מה היה חטאם של דור הפלגה בצורה רלוונטית למאה העשרים ואחת, על מנת שגם אנו נהיה מודעים אליו ונדע להיזהר מפניו.

בזמן שהותי באוניברסיטה נתקלתי בכתביו של סוציולוג צרפתי בשם אמיל דורקהיים, שלפי דעתי רעיונותיו יכולים לשפוך אור על שאלתנו. דורקהיים (1858-1917), נחשב יחד עם מקס וובר וקרל מרקס לאחד מהאבות המייסדים של הסוציולוגיה המודרנית. הוא התעניין במנגנונים שבהם החברה משתמשת על מנת לשמר את עצמה, ובאופן לא מפתיע הדת היוותה תחום חקירה חשוב ביותר בעיניו. בספרו, ‘צורות של חיים דתיים’, דורקהיים מבחין בכך שדתות משתמשות באותם סימנים וסמלים, כדי לייצג לא רק את מה שהם מאמינים בו, אלא גם את עצמם. מכך מסיק דורקהיים ש”הסמלים של הא-ל ושל החברה שמאמינה בו הם אותו דבר, ומכאן נובע שדת היא חברה שסוגדת לעצמה“.

כיהודים דתיים, או כדתיים בני כל דת אחרת, מה ניתן לעשות עם טענה כזאת? כמובן שעלינו לשלול אותה מכל וכל, מאחר שאנו מאמינים שמשמעות הדת היא סגידה לה’, בעלת ערך נצחי; היא כוללת את הניסיון להגיע לאמיתות הקיום האנושי, ולהביא תועלת עצומה לחברה, בדרכים רבות יותר משחשב דורקהיים. אך יהיה זה שטותי, כמובן, לשלול לחלוטין את תובנתו של דורקהיים. דת לא אמורה להיות חברה שסוגדת לעצמה, אך לצערנו בהחלט יש לה את הפוטנציאל להיות כזו.

אם ניקח את הרעיון המוצג וניישם אותו בסיפור שלנו, ניתן לראות באופן ברור מה היה החטא שהכעיס את ה’.

מה היו תוכניותיו של אותו הדור?

“וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה… נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם” (בראשית יא, ג-ד).

עד כאן הכל בסדר. אך במילים הבאות מטרת תוכניתם נחשפת:

“וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם” (שם, שם).

למה משמשת כל ההתקדמות הטכנולוגית, החברתית והתרבותית? לא לעבודת ה’ או למטרה נעלה אחרת כלשהי, אלא בשביל האנוכיות והאהבה העצמית המופרזת של החברה עצמה. אם כן, לפי דורקהיים, מגדל בבל היה מקרה של חברה שסוגדת לעצמה. שורש הבעיה לא היה טמון במה שעשתה החברה באותו הזמן, אלא במטרות שאליה הפנתה את יכולותיה החדשות. במאה השנים האחרונות, המדע, הטכנולוגיה, הפוליטיקה והכלכלה התפתחו במהירות הבזק, ובכך אפשרו לאדם לבנות חברה עם פוטנציאל חיובי גדול מאי-פעם. אך ככל שהפוטנציאל לחברה מתקדמת גדול יותר, כך גם גדלה סכנת הנפילה לאותה מלכודת שבה נפלו אנשי מגדל בבל.

מה הגרסה היהודית למגדל בבל? כמובן שה’עיר והמגדל’ שלנו, ש’ראשם בשמים’ הם ירושלים – עיר הקודש ובית המקדש. נשים לב כי ירושלים לא מוזכרת בשמה בתורה, אלא רק בתיאור – “המקום אשר יבחר ה’ א-לוקיכם בו לשכן שמו שם”. המקבילה הלשונית למגדל בבל ברורה: “לשכן שמו שם”, לא שמנו אלא שמו!

התורה לא דוחה את ההתקדמות הטכנולוגית ואת פיתוח החברה. להפך, היא שמה עליהם דגש, משום שערכיה יכולים להתגשם דרכם. השאלה היא, אם נלך בעקבות דורקהיים, על מה מצביעים המגדל, המקדש, או לחלופין גורד השחקים? האם הם משקפים אותנו כסוגדים לעצמנו, או שמא הם מצביעים למעלה, לשמים, ותכליתם הגשמת הערכים שה’ ראה אצל אברהם בעולמנו – “ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט” (בראשית יח, יט)?[2]

הסיפור של מגדל בבל מופיע מיד לפני הצגת אברם העברי, וללא קשר למה שהוא עשה בזמן בניית המגדל (לפי המדרש הוא נלחם נגד הבונים אך לפי האבן עזרא “היה אברהם מבוני המגדל“), ברור לקורא שחשוב להבין את בחירתו של ה’ באברהם בהקשר לסיפור הזה.

אם העולם שבו אנו חיים כיום דומה בדרכים רבות לעולם בתקופה ההיא – אז דרך הבנת השיבוש של הדור ההוא, אנו יכולים להציב לעצמנו לא רק אג’נדה וכיוון, אלא גם הצדקה לתפקידנו כיום.


[1] תומס פרידמן, בעל טור קבוע ב’ניו-יורק טיימס’ הנחשב לסמכות בנושא הגלובליזציה, טען – בצורה דומה – בספרו ‘הלוטוס ועץ הזית’ שבדרכים רבות הגלובליזציה בימינו מזכירה את מגדל בבל.

[2] פירוש זה יכול להסביר במידה מסוימת למה מתכוון המדרש כשהוא מדבר על מלחמה כלפי השמים.

Advertisements
This entry was posted in Contemporary, Parsha, Philosophy, Politics. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s